<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ב' שער י"ג</h1>
<h2>דף פז.</h2>
ועוד כתב הר"ם ז"ל וכל סרסור שאבד החפץ מידו או נגנב או נשבר, חייב לשלם מפני שהוא כנושא שכר.
<h2>דף פז:</h2>
איש או אשה ואפילו אשת איש ואפילו עבד ושפחה נעשין שלוחין, הואיל והם בני דעה וישנן במקצת מצוות. אבל מי שאינו בן דעת, כגון חרש שוטה וקטן, אינן נעשין שלוחין ולא עושין שליח, אחד הקטן ואחד הקטנה. כן לשון ר"ם פ"ב. לפיכך השולח בנו קטן אצל חנוני חייב החנוני לשלח לו עם בן דעת, שלא שלחו אלא להודיעו. ואם בעל הבית פירש ואמר לו "שלח לי עם זה הקטן" פטור.
<h2>דף קסט:</h2>
גרסינן בפרק גט פשוט, ההיא איתתא דיהבא זוזי לההוא גברא למזבן (ליה) [לה] ארעא, אזל זבן לה שלא באחריות, אתא לקמיה דרב נחמן, א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי זיל זיבנה מיניה שלא באחריות והדר זבנה ניהלה באחריות. ועל זה כתב הר"ם "הואיל וקנה אותם במעותיו והאחריות על השליח". לפיכך אם עשאו שליח בין לתקן בין לעוות, אפילו מכר לו שוה מאה בדינר או לקח לו שוה דינר במאה אינו יכול לחזור בו, וחייב משלח ליתן לו כפי התנאי. והיכא שבא זה השליח שקנה הקרקע שלא באחריות ורצה לעכבו לעצמו ולהחזיר לאשה המעות שנתנה לו, רשאי. וכן כתב רבינו הרשב"א ז"ל בגט פשוט.
